<h1>התרומה סימנים רמ"ז—רנ"ג</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
פסק בטחתי בצור ולא אמעד עוד לעולם ולעולמי עד. יאיר עיני בתורתו ויישר לבי להבין דתו קושט אמת אמרתו. אבאר נא בעזרתו מלאכ' של ישראל בשבת בשביל עצמו ומלאכת של עכו"ם בשביל עצמו או בשביל ישראל הן באיסורא דאורייתא הן באיסורא דרבנן מה דינם הן בשבת הן במו"ש הן לו הן לאחרים וגם דיני מוקצה מפירות שנשרו או מביצה שנולדה או צד עוף חיות ודגים מה דינן בי"ט ראשון הן בי"ט שני או למוצאי י"ט או מי"ט לשבת או בשני י"ט של ר"ה או שבאו מחוץ לתחום. ודיני שירי פתילה משבת לי"ט.
תחלת דבר ישראל שבשל בשבת בשוגג יאכל הוא בעצמו ואפי' באותו שבת כדתנן בסתם משנה במס' תרומות (פ"ב מ"ג). המבשל בשבת בשוגג יאכל וכן מורי רב לתלמידיה. ודוקא מבשל דחזי לכוס מקודם. אבל שוחט בשוגג אסור ליהנות באותו שבת. וכן אם עשה ישראל מלאכה בשבת בשוגג בדבר שאין אכילה כמו הדליק הנר או עשה כבש אסור ליהנות בו באותו שבת דדמי לשוחט דאסור משום דמקודם לא היה ראוי כלל. ואם עכו"ם עושה מלאכת שבת בשביל עצמו מותר ישראל ליהנות אפי' באותו שבת כדתנן עכו"ם שהדליק את הנר או עשה כבש או מילא מים לבהמתו ישתמש ישראל לאורו וירד בו ישראל וישקה מהן ישראל והיינו אפי' באותו שבת כמו ר"ג וזקנים שירדו בכבש בשבת. אבל מידי דאכילה כגון העכו"ם שבישל לעצמו בשבת בשר בצים ודגים יש צדדין לאסור ולחלק בין מידי דאכילה לעכו"ם שהדליקו הנר ישתמש ישראל לאורו. דדבר שאין ראוי לאכילה לא גזרינן כולי האי כדפרישי' לעיל. ולא דמי להא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל. דהתם ליכא למגזר פן יבשל הישראל במזיד. דאין להחזיקו ברשע לבשל במזיד בשבת. ולעשות איסור' דאורייתא אבל יקל לומר לעכו"ם לבשל בשבת. ועל העכו"ם שאפה לחם בשבת וגם שמא נטחנו החטין ונרקדו בשבת יש פנים להתיר כמו מבשל בשבת יאכל וכמו נכרי שהדליק נר שישתמש ישראל לאורו. ויש פנים לאסור כדפי' (עיין רא"ש ז"ל בפ"ג ביצה ובק"נ ומג"א שכ"ה וב"י וט"ז ס"ק ג' והגהות מהרל"ח של"ד). דלא דמי לנכרי שהדליק הנר דאיכא חלוק בין מידי דאכילה למלאכה אחרת כדפי' לעיל וגם לא דמי למבשל בשבת בשוגג. דהתם ליכא למגזר שמא יהיה הישראל רשע לבשל במזיד. אבל יקל לומר לעכו"ם לבשל. ואפי' נדמה אותן למבשל בשוגג יאכל יש לאסור האי לחם דדמי לשוחט בשבת בשוגג דאסור משום דלא חזי לכוס והקמח נמי לא היה ראוי לכוס. ואפי' אם הקמח ראוי לכו' אין החטין והקמח ראויין לאכול באותו עניין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא דאורייתא שנעשה פה. ואינו דומה לחזי לכוס של מבשל בשר ודגים. וכי תימא הלח' מותר. דהא פסקי' שלהי שבת כר"ש (קנ"ז ע"א) דשרי מוקצה בר מנר שהדליק' באות' שבת דדחייה בידים. לא דמי דשמא הכא מודה ר"ש דהוי כגרוגרות וצמוקין כיון שנטחן ונאפה ונרקד בשבת כדאמרי' פ' אין צדין (כ"ד). עכו"ם שהביא לו דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור בכדי שיעשו. ופי' רש"י דאפי' ר"ש מודה בהא דהוי כגרוגרו' וצמוקין דאמרינן פ' כירה דמודה ר"ש.
ואם עכו"ם ליקט פירות בשבת לעצמו. או בי"ט. או תלש או צד דגים חיה ועוף בשביל עכו"ם הישראל אסור ליהנות בו ביום משום מוקצה וה"ה נשרו מאיליהן או נצודו מאיליהן כמו ביצה שנולדה בי"ט לא תאכל. וכמו פירות הנושרין ומשקין שזבו מאיליהן דאסורין. אבל למו"ש מותרין מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו כדתנן במס' מכשירין. מרחץ המרחצת בשבת אם רוב עכו"ם למו"ש רוחץ בה מיד. וכן פרק בכל מערבין (מ' ע"א) הנהו עכו"ם דגזו אסא לגננא דישראל אסר להו רבא בכדי שיעשו. משום דבשביל ישראל גזו להו. אבל אי לא בשביל ישראל הוה שרי למו"ש מיד. ואם בשביל ישראל ליקט העכו"ם הפירות או צד דגים והחיה והעוף בשבת או בי"ט אסור למו"ש בכדי שיעשו. כדאמרינן פרק אין צדין עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור לערב בכדי שיעשו וכן פר' בכל מערבין (מ"ב ע"ב) עכו"ם דגזו אסא לגננא דישראל ואסר להו רבא במוצאי שבת בכדי שיעשו. וכן פ"ק גבי עססיו' ותורמוסין שבשל בשבת. ונחתום אם חמם מים אסור לערב בכדי שיעשו. וכן במסכת מכשירין (פ"ב מ"ה) מרחץ המרחצת בשבת אם רוב העיר ישראלים אסורין בכדי שיעשו ואם עכו"ם ליקט וצד בי"ט ראשון צריך כדי שיעשו בחול למוצאי י"ט שני. כך פי' בה"ג ורש"י מתיר בכדי שיעשו בי"ט שני עצמו. ולקמן הארכתי בזה. ואם ספק אם נלקטו היום או נצודו הדגים והעופות בשבת או בי"ט על זה שנינו ספק מוכן אסור. ואפי' ר"ג דשרי היינו לטלטל. אבל לאכילה מודה דאסור. ואם לקט העכו"ם בשבת פירות וצד דגים בשביל עכו"ם ובשביל ישראל אסור למ"ש בכדי שיעשו כמו שאפרש וכדאיתא בירושלמי אבל אין ידוע אם בשביל ישראל ליקטן וצד הדגים בשבת אי לא או איפכא כי ידוע לכל שבשביל ישראל עשה אבל אם ספק אם לקטן בשבת או לא שבאותו היום הוו אסורין משום ספק מוכן. אמנם הן מותרין למו"ש מיד (תמהו דהא קיי"ל דאינו במחובר אסור עיין מג"א תקט"ז ס"ק י"ב ועיין בחדושים על ה' יו"ט מכר"ו ועיין סי' שכ"ה ט"ז ס"ק ט"ז ופ"א ית' פ"ת ת' ס"ט ותה"ד ת"א) כשמואל פרק שואל דא' א"צ להמתין במו"ש עד כדי שיעשו. ולא כרב דאמר צריך להמתין דאע"ג דהלכה כרב באיסורי כדאיתא פ' יש בכור. הכא הלכה כשמואל כדפסיק תלמודא פר' שואל. (קנ"א ע"א) גבי הא דתנן עכו"ם שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל אלא א"כ בא ממקום קרוב. ומפרש רב שיודע ממקום קרוב ולא מחוץ לתחום אבל ספק אסור עד כדי שיעשו. ושמואל סבר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. לקולא יש לנו לו' שבאו ממקום קרוב. ומותר כמו חיישי' שמא באמבטי עברה ושריא לכהן גדול. וברוב ספרים כתוב מתני' דייקא כשמואל ותנן כוותיה דרב. מתניתין דייקא כוותיה דשמואל חפרו לו קבר יקבר בו ישראל אף ע"ג דספיקא הוא אם בשביל ישראל חפר. ותנן במס' מכשירין כרב. מרחץ המרחצת בשבת וכו'. מחצה על מחצה אסור בכדי שיעשו. ר"י אומר אם יש רשות מותר פירוש רשות עכו"ם חשוב שיש בעיר יש לי לומר בשביל עכו"ם נתחמם אלמא ספיקא שרי כשמואל ומדרבנן דאסרי בכדי שיעשו במחצה על מחצה לא תקשי לשמואל דסברי בודאי לשם עכו"ם ולשם ישראל נתחמם בשביל שניהם ולכך אסור. דהיאך יהא אסור אם בשביל ישראל לחודיה נתחמם או בשביל עכו"ם לחודיה הלא לא חממוהו בשביל איש אחד. כל זה פירש רבינו שלמה. ולשון אחר תופס עיקר. וכן גורס רבינו חננאל ועל לשון ראשון קשה מתני' היכי דייק לה שמואל. הא דחי לה התם בקבר שהוא באיסרטיא ברה"ר שאין רגילות לקבור שם ישראל. א"כ אינו ספק. וכיון שלשון אחרון עיקר א"כ הלכה כשמואל דאמר ספק מותר מיד למו"ש דמייתי תלמודא סייעתא דשמואל ממתני' דמרחץ. וגם יש ללמוד מכאן בדבר הנעשה בשביל ישראל וגם בשביל עכו"ם אסור במו"ש בכדי שיעשו כיון דלשון אחרון עיקר. והרי רבנן אמרי מחצה ע"מ אסור בכדי שיעשו. וטעמא כדפרישית לפי שנתחמם המרחץ לשם שניהם. וכן משמע קצת בירושלמי פרק כל כתבי בעובדא דאקלע שמואל בביתא דעכו"ם אדליק עכו"ם בוצינא בשבתא והפך שמואל אפויי אייתי עכו"ם שטרא וקרא ביה. ידע שמואל דלא בגינת' אדליק. הדר שמואל אפוי. וקאמר הדה אמרה נעשה בשביל עכו"ם ובשביל ישראל מותר וקאמר דילמא משום דאין מטריחין את האדם לצאת מן ביתו אבל בעלמא אסור. אע"ג דיש בספר ירושלמי כתיב הדה אמרה אסור נראה לי דטעות סופר הוא ומותר גרסי' (עיין טור רע"ו וב"ח). ואם הדגים ועופות נצודו בשביל ישראל בי"ט ראשון או פירות שנתלשו בי"ט ראשון בשביל ישראל צריך בכדי שיעשו כדאמר רב פפא פ' אין צדין הלכתא עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור לערב בכדי שיעשו ובפי' דבכדי שיעשו נחלקו הגאונים. רש"י פירש פרק בכל מערבין דהיינו לערב של מוצאי י"ט ראשון ואפי' בי"ט שני מותר משום דשתי קודושת הן והאחד חול כמו ההוא טביא דאתציד ביום טוב ראשון ואשתחיט בי"ט שני וכמו ביצה שנולדה בזה מותרת בזה ופי' רבי' שלמה דבהלכות גדולות של רב יהודאי גאון אוסר עד כדי שיעשו למוצאי יום טוב שני דהיינו כדי שיעשו (עיין רא"ש בפ"ג דביצה וטור קט"ו וב"ח וב"י) בהיתר. אמנם יש לדחות דלא דמי לביצה שנולדה בזה מותרת בזה דליכא רק מוקצה וכן ההיא טביא שמא אתציד בשביל עכו"ם או נפרסו המצודות מבעוד יום גדול בחול ונלכד הצבי לאחר שתחשך בתוך המצודה מאיליו דליכא בכל אלה רק מוקצה ולכך מותר ביום טוב שני מיד בלא כדי שיעשו משום דשני ימים טובים של גליות שתי קדושות שמחמת ספק נעשין והאחד חול ולא שייך איסור מוקצה בחול אבל היכא שהפירות נתלשו בשביל ישראל ביו"ט ראשון אסורין אף ביו"ט שני ולמוצאי של יום טוב שני בחול בכדי שיעשו כדברי הלכות גדולות רב יהודאי וטעמא לפי שהישראל אסור לתולשן ולצוד אותן ביו"ט שני והוא צריך להן איכא למגזר פן יאמר הישראל לעכו"ם ביו"ט ראשון לתלוש פירו' ולצוד דגים ביו"ט ראשון כדי שיהיו ראוין לו ביום טוב שני לאחר כדי שיעשו אבל אם נאסור עד כדי שיעשו בחול ליכא למגזר מידי כי למה זה יאמר הישראל לעכו"ם לתלוש ולצוד בי"ט שני כיון שהישראל עצמו יכול לעשותו בחול. וביצה שנולדה ביו"ט ראשון או דגים ועופות שנצודו בי"ט ראשון או פירות שנלקטו ביום טוב ראשון והכל היה בשביל עכו"ם אותו היום אסורין משום מוקצה וביום טוב שני מותרין כדתנן ביצה שנולדה בזה מותרת בזה והוא הדין העופות והדגים כיון דביום טוב ראשון ליכא אלא מוקצה. ודווקא בשני י"ט של גליות כגון פסח עצרת וסכות אבל שני ימים טובים של ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה וכן דגים ועופות וחיות שנצודו בי"ט ראשון או פירות שנלקטו ביום טוב ראשון בשביל עכו"ם אסורין בי"ט שני משום מוקצה. וטעמא משום דקדושה אחת הן ואמנם י"ט של פסח נמי או של עצרת או של סכות אם הם סמוכין לשבת לפניה או לאחריה ביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן פירות שנתלשו ודגים ועופות שנצודו בשביל עכו"ם וטעמא אע"ג שהלכה כארבעה זקנים אליבא דר"א דאמר דשתי קדושו' הן שבת וי"ט מ"מ אסורים משום הכנה דאין י"ט מכין לשבת. דבפ"ק דביצה פסקי' כרב דאסר בין שני י"ט של ר"ה הן קדושה אחת משום שאף בני א"י היו עושין שני ימים של ר"ה היכא דלא קא מטו שלוחי ב"ד משום דבמקום ב"ד נמי פעמים שני ימים י"ט כשבאו עדי' מן המנחה ולמעלה ביום ל' שנוהגין אותו היו' קדש ולמח' קדש בימי הבניין משום קלקול הלוי' בשיר לכך אף אחר החורבן שהתקין רבן יוחנן בן זכאי שמקבלין עדות החדש כל היום כלו ואין עושין ר"ה רק יום אחד. מ"מ בבבל שעושין לעולם שני ימים טובים הם קדושה אחת. ודגים ועופות ופירות וביצה של י"ט ראשון אסורין גם בי"ט שני של ר"ה.
ומשפט פירות או דבר אחר הבא מחוץ לתחום בשבת בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כדאיתא פרק בכל מערבין ופרק אין צדין (כ"ה ע"א). ולאותו ישראל צריך לו להמתין במ"ש בכדי שיעשו אע"ג דהוי איסורא דרבנן. ויש קצת ראיה דתנן פ' שואל (קנ"א ע"ב) עכו"ם שהביא חלילין בשב' לא יספוד בהן אלא א"כ באו ממקום קרוב. משמע דאם נודע שבשביל ישראל באו מרחוק לא יספוד עד כדי שיעשו שיבאו למ"ש ממקום שהביאם דהא מדמי ליה למרחץ שנתחמם בשבת. ויש לדחות. דבמת החמירו טפי. שהרי גבי חפרו לו קבר בשביל ישראל לא יקבר בו עולמי' (וכן) גבי חלילים. ופרק קמא דתניא לא תמלא אשה קדירה ע"ש עם חשכה עססיות ותורמוסים ולא יחם נחתום חבית של מים ואם עשה אסור בכדי שיעשו. אע"ג דליכא איסורא רק שמא יחתה. ויש לומר דשייך התם איסורא דאורייתא. ולפי שאין ראיה להתיר צריך ליזהר להחמיר אפי' בבאו מחוץ לתחום לאסור בכדי שיעשו למ"ש. אבל ספק שמא הלילה אין מן החשבון לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק וצריך להמתין כדי שיבאו ביום למחרת שבת.
ועל המים שהעבד או השפחה שואבי' מים מבור שהוא רחב ארבעה ועמוק עשרה ויותר ומביאין דרך רה"ר אל בית הישראל מתיר רבי' יעקב אם לא אמר לו הישראל להביא. אע"פ שבשביל ישראל הוא מביא כיון שהיה יכול הישראל ללכת שם ולירד בבור ולשתות דדווקא לבהמה מתני' מילא מים לבהמתו של ישראל לא ישקה אחריו ישראל כדאשכחן גבי פסי ביראות לא הותרו אלא דוקא לבהמה אבל לישראל מטפס ועולה מטפס ויורד. וברייתא דליקט עשבים בשביל ישראל לא יאכיל את בהמתו (עיין בש"ע מהרב זצלל"ה מהד"ב) מוקי לה רבי' יעקב ההיא בתרי עברי דנהר' שאין ישראל יכול להוליך בהמתו שם. ורבי' אליהו נמי היה מתיר. דאמרינן פרק מי שהוציאוהו פירו' שיצאו חוץ לתחום וחזרו מותרין. ויש לדחות זאת ואפי' לאותו שמחמיר ואין סומך על היתר זה מ"מ אם באו בשביל ישראל זה שאין מחמיר מותר לישראל זה לאותו שמחמיר לדידן דלית לנו רה"ר דליכא השתא רק איסור' דרבנן והוי כמו פירות שבאו מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אח' ועכו"ם שכיר לישראל או שפחה אם הדליקו הנר או אם עושין את האש בשביל ישראל אסור הישראל ליהנות ממנו כדתנן עכו"ם שהדליק את הנר בשביל הישראל אסור להשתמש לאורו ואין להתיר משום דהוי כמו קצץ מותר בפ"ק דהני מילי שולח אגרות בשבת דאין גוף הישראל נהנה מדבר האסור אבל הכא כ"ש ששכיר הוא שעושה בשביל הישראל ואסור שנהנה גופו ממלאכת שבת הנעשית בשבילו והישראל מותר להניח עבדו לעשות מלאכתו לעצמו של עכו"ם ואין כאן איסור למען ינוח עבדך כדאמר פרק ד' מחוסרי כפרה עבד ואמה עושין מלאכה לעצמן בישר' בחול דברי ר"ש ופסיק התם כוותיה וגם מהתם משמע דוקא לעצמן אבל לישראל אסור אע"ג דשכירי' אליו והוי כמו קצץ בשביל כך אין מותר כדפריש' לעיל ואיסור למען ינוח עבדך היינו למען ישראל ואם נר אחד דלוק בשבת ועכו"ם הדליק בשבת הרבה נרות או נתן באש עצים הרבה מותר ישראל ליהנות מהן כיון שמתחלה היה יכול ליהנות קצת מן הנר או מן האש וכן אם עשה העכו"ם האש או בשביל תנוק לחממו או לעשות לתנוק מאכלו או בשביל גדול חולה שאין בו סכנה מותר גם לבריא ואסור לומר לעכו"ם מערב [שבת] עשה האש בשבת או להדליק הנר אבל לאחר השבת מותר לומר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית האש למה לא הדלקת הנר בשבת שעברה אעפ"י שנרא' הערמה כדי לעשות לשבת הבאה.
דיני שירי פתילה של י"ט ראשון אם מותרין בשבת הסמוך לה או בשני ימים של ר"ה אסורין מזה לזה אם תחלת כבויין היה בשבת או בי"ט אסורין ואם כבן תחלה בחול ואחרי כן הדליקן לצורך י"ט או לצורך שבת וכבו בי"ט או בשבת מתירין לחזור ולהדליקה למחר לצורך י"ט שני כי הכבוי ראשון שהיה בחול הוה הכבה שנינו בירו' פ"ק דביצה רב חסדא בעא מחלפא שיטת' דרב תמן הוה עביד לה שתי קדושות פירש דרב אסיק פ' בכל מערבין בארבעה זקנים ואליבא דר"א דאמר שבת וי"ט שתי קדושות הן והכא הוא עביד ליה קדושה אחת דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן בי"ט רב ור' חנינא תרויהו אמרי אסור ור' יוחנן א' מותר אין יותר אחרי כן מדבר זה ואו' אני לפי האמת א"צ להחליף פלוגתייהו ולא תקשי מרב לרב דטעמא דרב דאסר שירי פתילה משבת לי"ט לא הוי משום דקדושה אחת הן אלא משום הכנה דרבה דכבוי קרי הכנה שיותר הן טובות להדליק כשנדלקות וכבויות תחלה אבל רב חסדא דמחליף ואפיך דברי רב משום דסבר דטעמא דרב דאסר הוי משום קדושה אחת הן ורב חסדא לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה פרק בכל מערבין ודוגמת פירש שירי פתילה כבר פריך רב חסדא פרק בכל מערבין רב חסדא רמי דרב אדרב מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר"א דשתי קדושות הן והא אמר רב שבת וי"ט ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ומתרץ רבא טעמא דרב משום הכנה הכי נמי מתירין משירי פתילה ולא ניפוך ולא נחליף הדברים. פסק הלכך נראה לי דבשני י"ט של ר"ה או י"ט הסמוך לשבת לפניה אותן הפתילות שמדליק לצורך י"ט ראשון אם נכבו תחלה בי"ט כבוי זה קרוי הכנה שהן טובות יותר להדליק ואסור להדליקן למחר בי"ט שני או לשבת דאין י"ט מכין לשבת וצריך להדליקן בחול ולכבותן בחול או מוכבות הן בחול וכי חוזר ומדליקן לצורך י"ט ראשון וכבו אחרי כן אין בכך כלום וחוזר ומדליקן לצורך י"ט שני או יעשה פתילות חדשות מבחול לצורך י"ט שני ולא יסמוך על הפתילות הישנות הנותרות מי"ט ראשון וכן לפידים שהובערו קצת בי"ט ראשון וכבו אסור להדליקן בי"ט שני של ר"ה וכן אסור להדליק לפידי' הנותרים משבת בי"ט שאחריו כי הכבוי הוא הכנה שטובות הן יותר לחזור ולהדליקן וצריך עצים אחרים להרבות ולערב בהם כדאמרינן פ' משילין מרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן והיינו דאמרינן בירושלמי שירי פתילה ושירי שמן נמי נעשה צלול יותר כשמדליקין בו אבל בשני י"ט של גליות של פסח עצרת וסכות אין חששא בכל אלה שיום אחד חול ואיסור הכנה לא שייך מי"ט לחול דהא ביצה שנולדה בשבת או בי"ט מותר' בחול וכן פירו' שנשרו מאיליהם בי"ט מותרין בחול וכן בשני י"ט של גליות מה שאין כן בשני י"ט של ר"ה או י"ט הסמוך לשבת לפניה או לאחרי' כדפי' לעיל. סליק הפסק המובחר של מלאכת שבת וי"ט ושל מוקצה והכנה.
